העברנו אימון טוב.

התרגילים היו מתוכננים. הקצב היה גבוה. השחקנים היו פעילים. נתנו דגשים, תיקנו טעויות, הסברנו שוב כשצריך.

אבל בסוף האימון נשארת שאלה אחת:

מה מכל זה השחקן באמת לוקח איתו הביתה?

אנחנו יודעים מה אמרנו. יודעים מה רצינו ללמד. לפעמים אנחנו אפילו מרוצים מאוד ממה שראינו.

ובכל זאת, כדאי לשמוע גם את הילד.

מה הוא הבין? איזו פעולה הוא זוכר? האם הוא יודע לזהות משהו שעשה טוב? האם יש לו מושג על מה ירצה לעבוד באימון הבא?

בחטיבות הצעירות ובתחילת הדרך, אלה שאלות שצריכות לקבל מקום בשגרת האימון. בגילים האלה אנחנו מלמדים ילדים איך להתאמן, איך להסתכל על עצמם ואיך להיות שותפים להתפתחות שלהם.

לכן, אחד הכלים שאני מציע למועדונים במסגרת תהליך הייעוץ הוא פשוט מאוד:

כל שחקן מגיע לאימון עם יומן אישי. בסיום האימון הוא כותב שלושה משפטים.

מה למדתי היום באימון?

מה עשיתי טוב היום באימון?

מה הייתי רוצה לעשות טוב יותר באימון הבא?

שלוש שאלות קצרות. מאחוריהן עומדת דרך שלמה להסתכל על פיתוח שחקנים.

מה למדתי היום באימון?

השאלה הזאת מחייבת את השחקן לעצור רגע. לחזור בראש למה שעשה ולבחור דבר אחד שנשאר אצלו.

בהתחלה הוא עשוי לכתוב: ״למדתי למסור״.

זה בסדר. משם מתחילה העבודה שלנו.

אפשר לשאול אותו: מה למדת על המסירה? מה עזר לך לבצע אותה? מה עשית היום שלא עשית קודם?

בהדרגה, התשובה יכולה להפוך ליותר מדויקת: ״למדתי להסתכל לפני שאני מקבל את הכדור״. או: ״למדתי שאחרי שאני מוסר, אני צריך לזוז כדי לתת לחבר עוד אפשרות״.

אלה דוגמאות אפשריות. התשובה צריכה להיות שלו.

כי אם אנחנו מכתיבים לכל הילדים את אותו משפט, אנחנו מאבדים את הדבר החשוב ביותר שהיומן יכול לתת לנו: הזדמנות להבין איך כל אחד מהם חווה את האימון.

יכול להיות שהתאמנו על דבר אחד והוא זכר דבר אחר. יכול להיות שהסבר שהיה ברור לנו נשאר לא ברור אצלו.

כמאמנים, אנחנו צריכים לרצות לדעת את זה.

מה עשיתי טוב היום באימון?

יש ילדים שיודעים לספר מיד על כל טעות שעשו. הם זוכרים את הכדור שאיבדו, את ההחמצה ואת ההערה שקיבלו.

כששואלים אותם מה עשו טוב, לפעמים הם מתקשים למצוא תשובה.

כאן יש לנו הזדמנות ללמד אותם להתבונן בצורה רחבה יותר.

פעולה טובה יכולה להיות מסירה מדויקת. היא יכולה להיות גם חזרה להגנה, ניסיון נוסף אחרי טעות, עזרה לחבר או בקשה לקבל את הכדור ברגע שבו בדרך כלל היו מתחבאים.

כששחקן כותב מה עשה טוב, הוא מתחיל לזהות פעולות שכדאי לו לחזור עליהן.

גם ילד שעדיין מתקשה יכול למצוא רגע של התקדמות. האחריות שלנו היא לעזור לו לראות אותו, בלי להמציא הצלחות ובלי להסתפק ב״היית מעולה״.

לשאול: מה בדיוק עשית? למה הפעולה הזאת הייתה טובה? איך תוכל לעשות אותה שוב?

כך המחמאה מקבלת תוכן, והילד לומד להכיר את העבודה שלו.

מה הייתי רוצה לעשות טוב יותר באימון הבא?

זה המשפט שמייצר המשכיות.

האימון של היום הופך לנקודת פתיחה לאימון הבא. השחקן מגיע עם משהו שהוא רוצה לנסות, לשנות או לדייק.

כדאי שהמשהו הזה יהיה קטן וברור.

״להיות טוב יותר״ הוא רצון. ״להסתכל לפני קבלת הכדור״ כבר נותן לשחקן פעולה לעבוד עליה.

גם כאן, אלה דוגמאות. חשוב לתת לילד לבחור, ולעזור לו לדייק כשהוא צריך.

בתחילת האימון הבא אפשר לפתוח לרגע את היומן ולקרוא את המשפט האחרון. להזכיר לעצמו: על זה רציתי לעבוד.

בסיום אפשר לבדוק מה קרה. האם ניסיתי? מתי הצלחתי? מה עדיין היה קשה?

כך מתחיל להיבנות רצף של למידה.

כדי שהיומן יעבוד, המועדון צריך לתת לו מקום.

אם נבקש מהילדים לכתוב רק כשנשאר זמן, יהיה קשה להפוך את זה להרגל. צריך להקדיש לכך כמה דקות כחלק מתכנון האימון, ולהסביר לצוות למה עושים זאת.

אין צורך לבדוק כל יומן אחרי כל אימון. אפשר לשוחח מדי פעם עם שחקן על מה שכתב, או להזמין ילדים לשתף משפט שבחרו.

הכתיבה צריכה להתאים לגיל. ילד שמתקשה לכתוב יכול לומר את התשובה ולקבל עזרה ברישום. המטרה היא לשמוע את המחשבה שלו.

חשוב גם לשמור על הכנות. בלי ציונים, בלי השוואות ובלי לתת לילד תחושה שיש תשובה שהמאמן רוצה לשמוע.

לאורך הזמן מצטברת ביומן דרך. הילד יכול לחזור אחורה ולראות מה העסיק אותו, מה למד ואילו דברים שפעם היו קשים נעשו ברורים יותר.

וגם המאמן מקבל דרך להכיר אותו מעבר לביצוע של אותו יום.

אנחנו משקיעים הרבה מחשבה במה שנכניס לאימון.

כדאי להשקיע כמה דקות גם במה שהשחקן יוציא ממנו.

לפני שהוא סוגר את התיק, תנו לו לפתוח את היומן.