הילד לא שיחק. מה הוא ייקח איתו בדרך הביתה?

דמיינו את הרגע הבא: המשחק הסתיים. הילד שלכם עולה לרכב אחרי שישב כמעט כל המשחק על הספסל. התיק נזרק למושב האחורי, הדלת נסגרת, והוא שותק.

אתם מסתכלים עליו ורואים את האכזבה. אתם יודעים כמה חיכה למשחק הזה, כמה השקיע באימונים וכמה רצה להיות חלק.

גם לכם כואב.

מתחשק לכם להגיד שהמאמן טעה. להזכיר לילד שהוא טוב יותר מהשחקן שפתח במקומו. להבטיח שאם זה יימשך, תמצאו לו קבוצה אחרת.

אבל לפני התגובה, כדאי לעצור ולשאול:

מה הילד שלי צריך ממני עכשיו, ומה יעזור לו גם באימון הבא?

קל לתת תשובה שתקל על הכאב באותו רגע. האתגר הוא לעזור לילד לפגוש את האכזבה, להבין אותה ולגלות שהוא מסוגל לעשות משהו גם כשהמציאות לא מסתדרת כפי שרצה.

זה לא דורש מההורה לדעת יותר כדורגל. זה דורש להקשיב, לבחור את המילים ולפעמים גם להסכים להשאיר רגע בלי תשובה.

1. תנו לרגש מקום לפני שאתם מחפשים פתרון

ילד שאומר ״המאמן לא מאמין בי״ משתף בחוויה שלו. אפשר להקשיב לחוויה הזאת בלי לקבוע מיד מה המאמן חושב.

אפשר להגיד:

״אני רואה כמה רצית לשחק וכמה זה מאכזב אותך. רוצה לספר לי, או שאתה מעדיף שנדבר אחר כך?״

המשפט הזה משאיר לילד בחירה. הוא מאפשר לו לדבר בלי להתחייב לחקירה על כל דקה במשחק.

כדאי להימנע גם מהניסיון המהיר לעודד: ״עזוב, שטויות, שבוע הבא תשחק״. מבחינתו אלה לא שטויות, וגם אין לנו דרך להבטיח מה יקרה בשבוע הבא.

אפשר להיות לידו גם בלי לתקן מיד את ההרגשה.

2. הפרידו בין מה שקרה לבין המשמעות שהילד נותן לזה

״היום לא פתחתי בהרכב״ הוא תיאור של אירוע.

״אני לא מספיק טוב״ הוא כבר משפט על הזהות של הילד.

בשיחה רגועה אפשר לעזור לו להבחין בין השניים:

״היום שיחקת מעט. מה אתה יודע על הסיבה, ומה אתה כרגע מנחש?״

ייתכן שקיבל הסבר ברור. ייתכן שלא. ייתכן שיש נקודה מקצועית שעליו לשפר, וייתכן שיש שיקולים שהוא עדיין לא מכיר.

לא חייבים להכריע מי צודק כדי להבין שחסר מידע.

המטרה היא שהילד יוכל להתבונן במשחק מאכזב בלי להפוך אותו לפסק דין על העתיד שלו. גם אם יש ביקורת מקצועית מוצדקת, אפשר לעבוד על פעולה מסוימת. קשה הרבה יותר להתקדם מתוך המחשבה ״אני פשוט לא טוב״.

3. בחרו פעולה אחת שנמצאת בשליטתו

אחרי שהאכזבה קיבלה מקום, אפשר לשאול:

״מה אתה רוצה לעשות באימון הקרוב כדי להתקדם?״

התשובה ״להתאמן יותר חזק״ נשמעת טוב, אבל היא רחבה. כדאי לעזור לילד להפוך אותה לפעולה שאפשר לזהות.

למשל: להציע את עצמו למסירה גם אחרי טעות, לחזור לעמדה מיד אחרי איבוד, או לבקש מהמאמן משוב על נושא אחד.

בוחרים יחד פעולה אחת. בלי רשימה ארוכה ובלי להפוך את השבוע למבחן.

חשוב גם להיות ישרים: ביצוע הפעולה לא מבטיח מקום בהרכב. הוא כן נותן לילד כיוון לעבודה ומאפשר לו לבדוק את ההתקדמות שלו דרך משהו שהוא יכול לעשות.

4. עזרו לו להתכונן לשיחה עם המאמן

בהתאם לגיל וליכולת שלו, אפשר לתרגל בבית שאלה פשוטה:

״מה הדבר העיקרי שאתה רוצה שאשפר כדי להיות מוכן לקבל יותר דקות?״

תנו לילד לנסח אותה במילים שלו. חשבו יחד מתי מתאים לפנות למאמן ואיך להקשיב לתשובה, גם אם היא לא התשובה שקיווה לשמוע.

לאחר מכן אפשר לשאול: ״מה הבנת מהשיחה, ואיזה צעד אתה רוצה לקחת ממנה?״

ההורה נשאר זמין ועוזר. במצבים של השפלה, פגיעה או התנהלות לא ראויה, נדרשת כמובן מעורבות של מבוגר. עצמאות לא אומרת להשאיר ילד לבד.

בסופו של דבר, יהיו בקריירה של שחקן צעיר משחקים שבהם יקבל פחות ממה שקיווה. יהיו החלטות שיכאיבו לו ותקופות שידרשו סבלנות.

ברגעים האלה יש להורה השפעה גדולה על השיחה שהילד ינהל עם עצמו.

אחרי משחק שבו הרגיש שלא בחרו בו, הילד צריך לדעת שהמקום שלו אצלכם נשאר בטוח.

מתוך המקום הזה אפשר להקשיב, ללמוד ולבנות את הצעד הבא.