בעולם יש סוגים של אנשים - יש אנשים שלמרות כל הקשיים שלהם בחיים הצליחו להגיע לטופ, ולא נתנו לדרך הקשה שלהם להוריד אותם. ויש אנשים שלמרות כל הטוב שיש להם בחיים לא הצליחו להגיע לשום מקום וויתרו לעצמם בכל קושי בו הם ניתקלו בדרך. יש אנשים שבהצלחות או בכישלונות שלהם מסתכלים מה הם עשו לא בסדר.

ויש אנשים שבהצלחות שלהם הכל זה רק בזכותם, ובכישלונות שלהם בגלל שכולם "עושים להם בכוונה" באחד המשחקים שלי כמנהל מקצועי, שמתי לב למקרה מדהים, שגרם לי לעצור ולחשוב האם כמות הדק' שאתים משחקים משפיעה על היכולת שלכם במגרש או שמא הגישה שבה אתם עולים לשחק היא הדבר הקריטי ? את מסקנותיי מהשיחה, כתוצאה מהמקרה, העברתי לכל שחקני המחלקה ומאמני הקבוצות.

קחו מקרה לדוגמא - (הנתונים בו אינם אמיתיים והם הינם רק לצורך הקצנת המצב) שחקן א' נכנס לשחק 10 דק' במחשבה שאלה 10 הדק' הכי חשובות שלו. ב10 הדק' הללו הוא יעשה כל מה שיכול על מנת להוכיח לעצמו ולמאמן שלו שמגיע לו יותר דקות משחק. שחקן ב' נכנס לשחק 10 דק' במחשבה שיש לו רק 10 דק' לשחק, ומה כבר אפשר להספיק לעשות בעשר דקות במגרש ?!

למי יש סיכויים גדולים יותר להשפיע על המשחק ? לשחקן א' או שחקן ב' ? לשחקני, תיארתי לא מעט מקרים שבהם שחקנים נכנסו מהספסל ל"מספר מועט " של דקות משחק, אך השפיעו על המשחק הרבה יותר משחקנים ששיחקו משחק שלם או את רובו הגדול. מוזמנים לעשות חיפוש קצר ביוטיוב ולראות. אז, שחקנים יקרים,

קיבלתם הזדמנות לשחק, תחליטו באיזו גישה אתם רוצים לעלות. תחליטו איזה סוג אנשים אתם רוצים להיות? האם אתם אלה שמתלוננים על הכל? או האם אתם אלה שמצליחים להתגבר על כל המכשולים ? האם אתם אלה שבעשר דק' משחק יכנסו עם פרצוף חמוץ או פרצוף אש כדי לעשות את הכי טוב שלכם ? תחשבו על זה.