ארבעה חודשים בבני יהודה: הדרך שאנחנו בונים

ארבעה חודשים מאז התחלתי לעבוד במחלקת הנוער של בני יהודה תל אביב, יצאנו לפגרה. זה זמן מצוין לעצור לרגע, להביט בתקופה שעברה ולחשוב על מה שאנחנו בונים כאן.

יש רגעים בקריירה של מאמן שבהם אתה מסתכל סביב ושואל את עצמך בשקט: איך הגעתי לכאן, ומה אני בונה פה? התקופה שלי בבני יהודה היא בדיוק רגע כזה.

הגעתי בלי הרבה מילים ובלי רעש. רציתי להיכנס פנימה, לראות, להרגיש ולהבין את האנשים, את הילדים ואת הדופק של המקום. מצאתי מועדון חם ואמיתי, עם נשמה של שכונה ושאיפות של מועדון גדול. הדבר שהפתיע אותי יותר מכול היה כמה מהר הרגשתי בבית.

אחרי 12 מחזורים אנחנו במקום השישי בליגת העל לנערים ב׳ עם 20 נקודות, וחמישה מחזורים נותרו לסיום הסיבוב הראשון. המטרה ברורה: להמשיך להתקדם ולהילחם על מקום בפלייאוף העליון.

היו ניצחונות שמילאו את הגוף בחשמל והיו הפסדים שנשארו בלב גם ימים אחר כך. בתוך כל הגלים האלה יש יציבות אחת: הקבוצה לומדת, מתפתחת ונעשית חכמה ובוגרת יותר.

בכל שיחה, אימון וטעות אני רואה ילד שגדל להיות שחקן. התוצאות הרגעיות חשובות, אבל הן רק חלק ממסע ארוך אל המטרה: להגיע לקבוצת הבוגרים. לא פחות חשוב — לגדול כבני אדם שיודעים לכבד זה את זה, את היריב ואת הסביבה.

השבוע התחלתי לאמן גם את קבוצת ילדים ב׳, שנתון 2013. כשמלמדים ילד צעיר להרים ראש ולבחור החלטה, רואים את תחילת המסע שעשוי להביא אותו בעוד כמה שנים למגרש של הנערים. התשוקה כבר שם, וזה כוח עצום.

פגרה אינה עצירה — היא טעינה. זמן לחשוב, לחדד ולכוון מחדש. כשנחזור נרצה להיות חדים, רעבים ובוגרים יותר: כל יום עוד אחוז, עוד החלטה נכונה, עוד הבנה ועוד מחשבה.

הדרך עוד ארוכה. אני אוהב את מה שבנינו עד עכשיו, ועוד יותר את מה שאנחנו יכולים להיות. תודה לכל השותפים שלי לדרך.